ילדת הקשת בענן

מגיעים להרצליה בַּאוֹטוֹ בַּדֶּרֶךְ לְהֶרְצֶלִיָה אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת מֵהַחַלּוֹן. הָאֲחָיוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלִּי יְשֵׁנוֹת לְיָדִי. לַמְלָם תֵּלֵךְ לְגַן חָדָשׁ וְאֲבַּבָּה עַדַיִין תִּינוֹקֶת, מַה הִיא מְבִינָה בִּכְלָל.אַבָּא וְאִמָּא יָשְׁבוּ מַקְדִּימָה וְלֹא דִּבְּרוּ. שָׁתַקְנוּ.אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שְנַסַענוּ יוֹתֵר מִשַעֲתַיִים. פִּתְאוֹם עָצַרְנוּ בָּרְחוֹב קָטָן וְאַבָּא אָמַר:"הִגַּעְנוּ"."לְאָן?" שָׁאַלְתִּי."לְהֶרְצֶלִיָה" אֲמַר אַבָּא."זֶה הַבַּיִת הֶחָדָשׁ? שָׁאֲלָה לַמְלָם בְּהִתְרַגְּשׁוּת."זֶה הַבַּיִת הֶחָדָשׁ שֶׁלָּנוּ. אֲנַחְנוּ נָגוּר בְּקוֹמָה הַשִישִית!" קָרָא אַבָּא בְּשִׂמְחָה.עָמַדְנוּ לְיָד בִּנְיַין גָּבוֹהַ מְאוֹד. חָשַׁבְתִּי שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים קוֹמוֹת, אָבַל אַחַר כַּךְ סָפַרְתִּי רַק עֶשֶׂר. מִסָּבִיב לְבַיִת הָיְתָה גִינַה יָפָה עִם דֶּשֶׁא וּפְּרַחִים, וְגַדֵּר שִֹיחִים הָיְתָה בֵּין הַבַּיִת לַכְּבִישׁ.אֵיזֶה יוֹפִי!" אָמְרָה לַמְלָם, "אֲבָל אֵיךְ נַעֲלֶה לְמַעֲלָה?""אַל תִּדְאֲגוּ- יֶשׁ מַעֲלִית." עָנָה אַבָּא, וְהוּא וְאִמָּא הִתְחִילוּ לְהוֹרִיד אֶת הָאַרְגָּזִים מְהַמְכוֹנִית.הַחֶדֶר הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי יָפֶה, עִם חַלּוֹן גָּדוֹל שֶׁמִּמֶּנּוּ רוֹאִים אֶת הַפָּארְק שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת. יָשַׁבְתִּי עַל הָרִצְפָּה בָּאֶמְצַע הַבַּלַגָן, וְהִסְתַכָלְתִי בַּסֵּפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁנָּתְנוּ לִי הַחֲבֵרִים בַּכִיָּתָה לִפְנֵי שֶעֲזַבְתִי אֶת קַצְרִין. זֶּה הָיָה סֶפֶר עָבֶה וּמקוּשַט, וְעַל הַכְּרִיכָה, בְּאוֹתִיּוֹת יְפוֹת בְּצֶבַע וַרוֹד, הַצֶּבַע הָאָהוּב עָלַי, הָיָה כָּתוּב:"לְמַסְקָרַם הַיְקָרָה שֶׁלָּנוּ, בְּאַהֲבָה מִכֹּל הַכִּיתָה בְּקַצַרִין"פָּתַחְתִּי אֶת הָעַמּוּד הָרִאשׁוֹן וְקָרָאתִי:"לְמַסְקָרַם חֲבֶרְתִּי הַטּוֹבָה מְכּוּלַם-חֲבֵרוֹת לֹא נִפְרָדוֹת,אָז רַק אַגִּיד לְהִתְרָאוֹת.לֹא אֶשְׁכַּח אֶת עֵינַיִיך הַיָּפוֹת,וְאָנוּ תָּמִיד נִישַאֵר חֲבֵרוֹת.בְּאַהֲבָה, נָעֲמָה"הַפָכְתִי עוֹד דַּף וְקָרָאתִי:"לְמַסְקָרַם הַיְקָרָה, שָׁלוֹם!מָחָר, אַתְּ תִּהְיִי כְּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר,לָכֵן אֶכְתֹּב רַק לָךְ: בַּחַיִּים לֹא תִּהְיֶה לִי חֲבֵרָה כָּמוֹךָ!!אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ, עַדִי."הַדַּף הָיָה מְקוּשַט בִּפְרָחִים בְּצֶבַע יָרוֹק, צַהוֹב וְאָדוֹם, הַצְּבָעִים שֶׁל דֶּגֶל אֶתְיוֹפֵיָה.נַעֲמָה וְעֲדִי הָיוּ הַחֲבֵרוֹת הָכִי טוֹבוֹת שֶׁלִּי בְּקַצַרִין. אֲנַחְנוּ מַכִּירוֹת מֵאָז שֶּׁאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת עַצְמִי, תָּמִיד בְּיַחַד, כֹּל דָבָר עוֹשׂוֹת בִּשֶלִישִיָיה. כְּשְהַהוֹרִים שֶׁל נַעֲמָה נָסְעוּ לְבֶּרַזִיל, הִיא יֶשְׁנָה אֶצְלִי, בַּחֶדֶר שֶׁלִּי, וְכֹל כָּמַהּ שָׁבוּעוֹת הָיִינוּ יְשֵׁנוֹת כּוּלַנוּ בְּיַחַד, כֹּל פָּעַם בְּבַיִת אַחֵר. סַמְּנוּ אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁמַּתְאִימִים לטקסט :מה אנשים יכולים להגיד למשפחה של מסקרם - אֲנִי מִצְטַעֶרֶת שֶׁאַתָּה עוֹזֵב אוֹתָנוּ. - אֲנַחְנוּ כָּל כָּךְ שְׂמֵחִים שֶׁבָּאתֶם. - לְהִתְרָאוֹת בַּפַּעַם הַבָּאָה. - אֵיזוֹ הַפְתָּעָה! מָתַי הִגַּעְתֶּם? - בְּהַצְלָחָה בַּדֶּרֶךְ הַחֲדָשָׁה. - שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם טוֹב. - בְּתֵאָבוֹן - תִּהְיֶה בָּרִיא - אַל תִּשְׁכַּח לְהִתְקַשֵּׁר - הַלְּוַאי שֶׁהַזְּמַן יַעֲבֹר מַהֵר וְנִפָּגֵשׁ שׁוּב! נַעֲמָה כּוֹתֶבֶת לְמִסְקָרָם: "לְמִסְקָרָם חֶבְרָתִי הַטּוֹבָה מִכֻּלָּם-נַעֲמָה מִתְכַּוֶּנֶת ש: - כֻּלָּם טוֹבִים כְּמוֹ מִסְקָרָם. - מִסְקָרָם הִיא הַחֶבְרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ. - מִסְקָרָם הִיא חֶבְרָה שֶׁל כֻּלָּם. עֲדִי כּוֹתֶבֶת לְמִסְקָרָם: "בַּחַיִּים לֹא תִּהְיֶה לִי חֶבְרָה כָּמוֹךָ!!"עֲדִי מִתְכַּוֶּנֶת: - אַף פַּעַם לֹא תִּהְיֶה לִי חֶבְרָה יוֹתֵר טוֹבָה מִמְּךָ!. - חָבַל שֶׁאֵין לִי חֶבְרָה טוֹבָה! - אֶת לֹא חֶבְרָה טוֹבָה! קָרְאוּ שׁוּב אֶת שְׁנִי מִכְתְּבֵי הַפְּרֵדָה שֶׁל נַעֲמָה וַעֲדִי.אֵיזֶה מֵהֶם יוֹתֵר אַהֲבָתָם?- חָבֵר שֶׁלָּכֶם עוֹבֵר מָחָר לְעִיר אַחֶרֶת. כָּתְבוּ לוֹ מִכְתַּב פְּרֵדָה.