גילנות בעבודה- סקירה

בחברה חדשה, שבה עובדים אנשים צעירים, המנהלים מתלבטים אם לשלב עובדים מבוגרים ובעלי ניסיון. עליכם לכתוב סקירה ממזגת עבור מנהלי החברה, ובה תציגו עמדות שונות מתוך מאמרים 1 ו-2. לפני שמתחילים, בואו ניזכר רגע בכמה דברים חשובים. מתחו קו בין שאלה לתשובה. מהי מטרת הסקירה? להציג עמדות שונות כלפי העסקת מבוגרים מיהו קהל היעד של הסקירה? מנהלי החברה כמה פעמים נאזכר את הכותבים? פעמיים- בתוך הסקירה ובסופה. מה אסור לעשות בסקירה? להביע דעה אישית, להביא דוגמאות, לחזור על רעיונות. מה חשוב לכתוב בפתיחה? משפט ראשון- חשיפה כללית של הנושא, משפט שני- מהם התבחינים שעל פיהם נכתבה הסקירה. מהו גורם מאחד? רעיון משותף לשני הכותבים מהו גורם מייחד? רעיון ייחודי לאחד הכותבים טקסט 1: למה מעסיקים בישראל לא רוצים להעסיק עובדים מבוגרים?מאת דורין רוטנשטרייך רובין גילנות (אייג'יזם) היא יחס מפלה כלפי בני גיל מסוים, בעיקר כלפי זקנים. כיום גילנות היא תופעה מוכרת ומדוברת בעולם, אך בארץ עדיין פחות. "העולם שייך לצעירים," כך תמיד אמרו לנו, ושכחו לספר מה קורה כשהילדים שגידלנו כבר גדולים דים כדי להחליף אותנו בעבודה. ואומנם, כשמדברים על ַהעסקה של אנשים מבוגרים, קשה לצייר תמונה אופטימית. אנשים בני חמישים, שלא לדבר על בני שישים ואילך, מתקשים להתקבל למקומות עבודה ראויים ונדחקים לא פעם למשרות בשכר זעום שלא הולמות את כישוריהם. כל זאת אף שבמקרים רבים יש להם עוד שנות עבודה רבות עד גיל הפרישה — 67 לגברים ובין 62 ל־64 לנשים (תלוי בשנת הלידה)."שוק העבודה הישראלי מחפש אנשים צעירים," אומרת שרון רנדליך, בעלת מרכז שמסייע לארגונים בהכנת עובדים לגיל פרישה. "היום אנחנו מעריכים פחות את הניסיון, ומחפשים אחר חדשנות ומהירות. מועמדים מבוגרים נתפסים מיושנים ואיטיים, גם אם זה לא נכון. גם צעירים יכולים להיות מקובעים, וגם אדם בן חמישים יכול להיות מודרני ומעודכן."אולם, לדבריה של רנדליך, לעובדים מבוגרים יש ערך רב בעבור המעסיק: "מלבד היתרון הברור שיש להם בידע ובניסיון רב, עובדים בני חמישים-שישים ישמרו על מקום העבודה זמן רב, מפני שהיציבות חשובה להם. לכן בדרך כלל הם גם יהיו נאמנים הרבה יותר למקום העבודה מעובדים צעירים. נוסף על כך, עובדים כאלה מאופיינים במתינות, בנכונות להקשיב, בצניעות ובפתיחות שאין להרבה צעירים, שרוצים 'לטרוף' את העולם."נראה כי בשנים האחרונות מעסיקים מתחילים להכיר ביתרונות של עובדים מבוגרים, ואף מעדיפים אותם על פני צעירים. כך, למשל, בעלים של מסעדה במרכז הארץ רואה "יתרון עצום," לדבריו, בהעסקת עובדים שגילם הוא בסביבות חמישים. "מבחינתי, העסקת עובדים בגיל זה היא יתרון מובהק לעסק. לעובדים אלה ניסיון חיים עשיר, היגיון בריא, חוכמת חיים וזמינות למקום העבודה. הם בדרך כלל מנוסים במצבי לחץ ומתמודדים איתם בבגרות, יוצרים אווירה טובה ומשמשים דוגמה לצעירים."מעסיק נוסף, מנהל גן אירועים, מביע עמדה דומה ואומר: "אני מקווה שלאט־לאט המצב בארץ ישתנה, ומעסיקים רבים יגלו את היתרונות שבהעסקת אנשים מבוגרים."* מעובד על פי רוטנשטרייך רובין, ד' (5 למה מעסיקים בישראל לא רוצים להעסיק עובדים מבוגרים? מתוך האתר מאקו. אוחזר מ־www.mako.co.il טקסט 2: ניסיון החייםמאת ישראל שורק אגלה לכם סוד מוכחש ומודחק היטב: בחברה כבר לא מעריכים אנשים בעלי ניסיון. ערכו של ניסיון החיים אבד ואיננו. המבוגרים הולכים ומאבדים את חשיבותם, מפני שמה שהם יכולים ללמד את הצעירים כבר אגור ומתועד במכונות החכמות. ככל שנקדש את החדשנות וככל שבחיינו יתרופף הקשר לערכי העבר, יוסיפו הזקנים ויאבדו את ערכם. בחברה שלנו אין חשיבות עוד לניסיון חיים. הניסיון הנצבר בתודעתם של מבוגרים אינו מועיל לצעירים בני זמננו, ולשווא נקונן על כך.לפנים, בשכבר הימים, ניסיונם של זקני השבט, זקני העדה, היה מקור חסר תחליף של חוכמה וידע.גם במערכת החינוך נהגו לפני שנים לא רבות ְלמנות מנהלים וסגני מנהלים על פי הוותק, וכאשר רופאים לא היו בטוחים בנוגע לאבחנה רפואית, הם נהגו להיוועץ ברופא ותיק ומנוסה מהם.אולם ההערכה שהייתה לניסיון החיים בעבר הולכת ונעלמת ממרבית תחומי חיינו. הייתכן שבימינו ימנו מנהל לבית ספר רק מפני שצבר ותק? הייתכן שוותיק הרופאים ימונה למנהל מחלקה רק על סמך הוותק שלו? אולי נהגו כך בעבר, אך העבר כבר עבר. כיום הדגש הוא על כישוריו המקצועיים של המועמד לתפקיד.מדוע הוותק אינו זוכה עוד להערכה? ראשית, ותק פירושו אובדן התמימות. אדם שראה כל מיני דברים, חווה כל מיני דברים, פגש כל מיני אנשים — מטבע הדברים, הוא ודאי ספקן יותר, נוטה להאמין פחות למה שאומרים לו, ביקורתי יותר, זהיר יותר. האם רשימת התכונות הללו רצויה? מוערכת? טובה? לא בימינו. למעשה, אנחנו חיים בתרבות שמוקירה ילדות, ילדותיות והתנסות ראשונית.שנית, ותק פירושו שחיקה ועייפות. כשם שמכונית שגמאה מרחקים רבים תיראה לנו מושכת פחות ובטוחה פחות מאחותה שנוסעת באוטוסטרדה לראשונה בחייה.אנו למדים אפוא כי הוותק כשלעצמו אינו מבטיח יתרון. יתר על כן, נראה כי בתחומי חיים שונים הניסיון הוא נטל ולא נכס. נבדוק לדוגמה שני תחומי חיים: הכלכלי והחברתי. בשניהם תוצאת הניתוח תהיה דומה: הניסיון כשלעצמו איננו יכול ללמד אותנו דבר מה בעל ערך.התחום הכלכלי: מוסד הכסף עובר טלטלה. תנודות שער המטבע קשות לחיזוי עד מאוד. מה יהיה עם המטבעות הממוחשבים החדשים דוגמת ביטקוין? האם ערך הדולר יעלה או ֵירד? למי כדאי להפנות שאלות אלה, לדעתכם? איזה ניסיון חיים יכול להועיל בשאלות אלה? מומחה צעיר יסייע ככל הנראה הרבה יותר מבנקאי קשיש.התחום החברתי: בילדותי הרחוקה היו חבריי לכיתה באים לבקרני בלי התראה מוקדמת. אחר הצוהריים הייתה נשמעת — במקרה הטוב — נקישה בדלת, ופלוני היה נכנס בפשטות ובעליצות לחדרי. כיום גם שיחת טלפון בלי תיאום מוקדם נחשבת, במקומות מסוימים, לגסות רוח. לנוכח שינויים אלה מה יכולים כיום ההורים, עם ניסיון חייהם העשיר, ללמד את ילדיהם במישור החברתי? פעמים רבות הצעירים מיטיבים לדעת מן המבוגרים כיצד להתנהג בחברה.הבה נישיר מבט אל האמת: האם אתם מכירים תחום חיים שבו הניסיון הוא סגולה טובה, בעלת ערך? האם צריך לשוב ולהזכיר שנפולאון הצעיר היה כריזמטי וחד לאין שיעור מנפולאון המבוגר, שאלברט איינשטיין היה בשיאו כשהיה בן 26? מה שהתקיים בדורות הקודמים נכון, לכאורה, שבעתיים בדורנו שלנו.האוכלוסייה בעולם המפותח הולכת ומזדקנת, ואילו הערך של ניסיונה המצטבר הולך ופוחת. העובדה הזאת מטלטלת, משום שאנו חיים בעולם שבו עוסקים בעיקר בפן הכלכלי, ומסלקים מן הדרך כל מה שחסר ערך ואינו רווחי. רק מה שמועיל יישאר, ומה יהא על מה שאינו מועיל?כדי שלניסיון החיים יהיה ערך בחיינו עלינו לחולל שינוי חברתי עמוק. עלינו לשאוף לחיים לכידים, חיים שיש בהם קשר בין העבר ובין העתיד, בין סבתי ובין נכדתי, שדפוסי פעילותי יתאימו לשאיפותיי הערכיות. בחברה שבה יעריכו בני אדם כבני אדם, ולא על פי מקצועיותם או הצלחתם, ההקשבה למבוגרים חכמים ובעלי ניסיון תגרום להתרגשות, להתפעמות ולהתרוממות רוח.* מעובד על פי שורק, י' (2017). ניסיון החיים והמוות. הד החינוך, מאי ,2017 עמ' .60-56 התחילו בלכתוב את הפתיחה למאמר- שני משפטים לכל היותר החושפים את הנושא הכללי ואת נושא הסקירה. כתבו כאן פסקה עבור העמדה הראשונה שזיהיתם. אל תשכחו לאזכר את הכותבים בתוך הסקירה – כתבו "לפי שורק (2017)", או "רובין (2017) טוענת כי..."אפשר גם לומר את דבריהם, ולכתוב בסוף המשפט בסוגריים מרובעים את פרטי הכותבים - [רוטנשטרייך-רובין (2017); שורק (2017)]. כתבו כאן פסקה עבור העמדה השניה שזיהיתם. טיפ: תוכלו לפתוח במילת ניגוד, לדוגמא: "לעומת זאת", כדי להדגיש את העובדה שמדובר בשתי עמדות מנוגדות. כעת כתבו את הביבליוגרפיה על פי הכללים-לפי סדר א-ב של שמות המשפחה, ועל פי התבנית הבאה:שם משפחה, אות ראשונה של שם פרטי (שנה). שם המאמר. במה.