דני וקרמבו

קרְאוּ אֶת הַסִּפּוּר "דֵּנִי וּקְרֶמְבּוֹ" וְהֵשִׁיבוּ עַל הַשְּׁאֵלוֹת קְֶרמְּבֹוּ בֶן שֵׁש. בְשָנִים שֶל בְנֵי אָדָם הּוא כְבָר בֶן יֹותֵר מֵאְַרּבָעִים.מַצְחִיק לַחְשֹב עַל זֶהּ כָכָה. אֲנִי אֹוהֵב אֹותֹו. אֶת הַּכְתָמִים הַשְחֹוִרים שֶלֹו.אֶת הֵָריחַ שֶלֹו, כְמֹו שֶל סַּפָה יְשָנָה. אֶת הַדֶֶרְך שֶהּוא מַטֶה אֶת הָֹראש לַצַד כְשֶהּוא ֹלא מֵבִין מַשֶהּו. אֶת הַלִיקּוקִים שֶהּוא מְלַקֵק אֹותִי בַלֶחִי כְשֶהּוא מִתְגַנֵבּ בַלַיְלָה לַמִטָה שֶלִי. אֶת הַּפְַרצּוף הְָרצִינִי שֶהּוא עֹושֶה כְשֶהּוא שֹולֵחַ רגֶל אֲחֹוִרית כְדֵי לְגֵָרד אֶת הַסַנְטֵר. אֶת קּוֵרי הַשֵנָה שֶיֵש לֹו בַּבֹקֶר בְזָוִיֹות הָעֵינַיִםּ כְמֹוּ פְתִיתֵי אֶֹרז קְטַנִים. אֵיְך שֶהּוא מְַרחְֵרחַ סָבִיב כְמֹו מְשֻגָע ומֵנִיף אֶת הַזָנָב לְמַעְלָהּ ולְמַטָה כְשֶׂשָמִים לֹו ּבַקְעָָרה אֶת הַחֲטִיפִים הַמְיֻחָדִים לִכְלָבִים. אֵיְך שֶהּוא שֹומֵט אֶת הָֹראש שֶלֹו עַל הַּבְִרּכַיִם שֶלִיּ כְשֶאֲנִי רֹואֶה טֵלֵוִיזְיָה.הּוא אִתָנּו כְבָר שָֹלש שָנִים, מֵאָז שֶאַּבָא מָצָא אֹותֹו פָצּועַּ בְמַטָע הַהֲדִָרים, וַאֲנִי לא יָכֹול לְדַמְיֵן אֶת הַחַיִים בִלְעָדָיו. אֲבָל כְשֶצִָריְך לְטַיֵל אִתֹו שָֹלש פְעָמִים בְיֹום, וְלֶאֱסֹף אֶת הַצְָרכִים שֶלֹו, זֶה מְעַצְּבֵן. בֶּן כַּמָּה הָיָה קְרֶמְבּוֹ כְּשֶׁמָּצְאוּ אוֹתוֹ? הֵיכָן מָצָא אַבָּא אֶת קְרֶמְבּוֹ? רשְׁמוּ אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁאוֹהֵב דֵּנִי בּקְרֶמְבּוֹ כּתְבוּ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁדּנִי מַעֲדִיף לֹא לַעֲשׂוֹת בַּטִּפּוּל בִּקְרֶמְבּוֹ אִלּוּ יְכָלְתּן לִבְחֹר חַיַּת מַחְמָד לְבַלּוֹת אִתָּהּ בִּזְמַן שֶׁאַתֶּן בַּבַּיִת. אֵיזוֹ חָיָה הֱיִיתֶן בּוֹחֲרוֹת נמְּקוּ אֶת תְּשׁוּבַתְכֶן שמי המלא: